אני רוצה לספר לכם על מספר מקרים שקרו לי בסוף שבוע אחד בשיקגו שם יצא לי להיות מטעם העבודה.
אחרי כל כך הרבה זמן של עבודה אינטנסיבית הרגשתי צורך אדיר לצאת, לבלות ולהנות מלהכיר אנשים חדשים (ובמיוחד נשים). יצא לי להכיר חמש נשים שונות בסופ"ש עם תוצאות שונות. מהאינטראקציה עם כולן יצאתי עם תובנות חדשות או חיזוק לתובנות קיימות. על מנת לא לסבך אתכם יותר מדי במהלך הקריאה אני אכתוב על כל בחורה בנפרד, למרות שלמעשה הייתי בקשר עם כולן בו זמנית.
המטרה של כל האינטראקציות האלו הייתה לבלות, להנות, להתאמן, ללמוד ולפתות. הדיווח הנוכחי, מדבר על ההיכרות שלי עם אחת מחמשת הבחורות של אותו סוף השבוע.
לא פחות ולא יותר - זוהי אינטרקציה עם רקדנית גוגו מניו-יורק, דהיינו רקדנית אירוטית מי שלא מבין ולא יודע. פה ניסיתי את הפתיח הישיר בלי יותר מדי חוכמות על פי ההשראה שקיבלתי מ-friend. סיימתי את המפגש הראשון עם הגברת הקודמת והלכתי חזרה למלון. בדרך אני רואה מהצד השני של הרחוב שתי בחורות מעניינות והחלטתי שאני מתקרב לבדוק אותן. אני עובר את הכביש והולך אחריהן איזה בלוק, מתקרב לאט לאט. הראשונה נכנסה לאיזה חנות והשנייה, המטרה המועדפת, נכנסת לחנות אחרת לבדה. החלטתי ללכת על פתיח ישיר ומיידי. החנות הייתה של בגדי נשים נטו, כך שלא יכולתי לשחק אותה בא להסתכל על סחורה. אזרתי אומץ במשך כמה שניות בחוץ ונכנסתי למוד המתאים.
אני: היי, אפשר דקה? אני חייב להגיד לך משהו וזה ייקח רק רגע, אני חייב לזוז.
היא: כן? <בשלב הזה היא מסתובבת אלי ואני רואה שמדובר כאן בכוסית על משובחת>
אני: תשמעי, ראיתי אותך מהצד השני של השדרה ואמרתי לעצמי WOW, אני חייב לבוא להגיד לך שלום, להציג את עצמי ובכלל להכיר אותך יותר טוב. <לקחתי את הפתיח הישיר ושילבתי את זה עם המחמאה הזו>
היא: באמת? <כולה מחויכת ושמחה>
אינטראקציה של שתי דקות על למה היא כאן ושאר ירקות, מסתבר גם שהיא עוזבת למחרת.
היא: מה אתה עושה?
אני: סוחר עבדים עיראקים ומנסה להשתלט על העולם <שואב השראה מ-MandM - עוד בוגר קורס מצליח>
היא: <כולה צוחקת>
אני: מה את עושה?
היא: אני רקדנית גוגו. <כמעט בלעתי את הלשון אבל שיחקתי אותה רגוע, לא רציתי להראות התלהבות יתרה, "זה לא ביג דיל" אמרתי לעצמי>
אני: אני חייב לזוז עכשיו, אנשים מחכים לי, יש מצב אנחנו יכולים להכיר קצת? לשמור על קשר?
היא: כן, אתה יכול לקחת את הטלפון שלי...
אני: סבבה. <ונותן לה לרשום>
אני מחייג אליה בו במקום.
היא: אוקיי, יש לי את הטלפון שלך.
אני: תעני, אני רואה שיש לך טלפון.
היא: <עונה וכולה מבסוטה ונהנת מהרגע>
אני (מדבר דרך הטלפון ומסתכל לה בעיניים, מחייך): תשמעי, באמת ראיתי אותך משם ואמרתי לעצמי WOW, שאני חייב להכיר אותך.
<היא כולה מסמיקה>
נפרדנו לשלום וקבענו שאני אתקשר לתאם איתה פגישה. הייתי בעננים, הישיר הצליח בצורה מדהימה וזו רק הפעם הראשונה שאני מנסה אותו ברצינות. משום מה אמרתי לעצמי שלא משנה מה יקרה עכשיו, אם אצליח איתה או אם לא, אם אני אפגוש אותה הלילה או לא (היא עוזבת למחרת), למדתי משהו חדש על ישיר, ניסיתי והצלחתי.
הלכתי למלון לנוח ועוד לפני שהספקתי להירדם ולנמנם איזה שעה, היא מתקשרת ומציעה להיפגש לארוחת ערב. זה לא סתם סימן התעניינות, זו כבר ממש קריאה ברורה ורצון מובהק. אמרתי לה שאני יכול לפגוש אותה תוך חצי שעה במקום מסוים, והיא לא הרפתה והתקשרה עוד פעמיים לזרז אותי. התארגנתי זריז ויצאתי למקום (יש לציין שלא הראתי לה התרגשות מיוחדת מצידי או התלהבות יתרה, סבבה, בואי ניפגש, בטח, בכיף).
אני מגיע לשם ורואה אותה כולה מקולחת ומטופחת עם החברה שלה (חשבתי לרגע שהיא נשארה בסבב קניות שלה בבגדים הרגילים, אבל מסתבר שלא, היא התארגנה לכבודי), מנסה להבין איזה תפקיד משחקת כאן החברה שלה. המטרה הכירה בינינו והחברה שלה הלכה לדרכה, אני כולי שמח, וזזנו לארוחת ערב במסעדת סושי שאני מכיר.
עוד לא היינו 5 דקות ביחד וכבר הלכנו שלובי ידיים למסעדה, לא רע, היא בהחלט מעוניינת - עוד חיזוק. עוד קצת מגע כשאני מוביל אותה למסעדה, נהנים מהשיחה ומהעיר בשעות הלילה. המסעדה מלאה ואנחנו צריכים לחכות על הבר 20 דקות. אני מזמין שתי כוסות יין ומגיש לה אחת, היא אומרת שהיא לא שותה יין. מגיש לה בכל זאת, משחק אותה גבר - יש יין, תשתי, והיא משתפת פעולה.
מריץ את הרוטינה של ה"לחיים" -
אני: חזרתי לא מזמן מדרום אמריקה, סיפרתי לך. את יודעת מה עושים שם כשעושים לחיים?
היא: מה?
אני: מביטים האחד לשנייה בעיניים. יודעת למה?
היא: לא, למה?
אני: כי המקומיים מאמינים שאם לא מסתכלים בעיניים, זה מביא סקס רע ל-7 שנים... <ומגיש את הכוס לחיים>
מה שיפה ברוטינה הזו, שהיא עונה על כמה דברים. אני מראה לה מה הכוונות שלי ובודק את הכוונות שלה. הן תמיד, אבל תמיד, מסתכלות לי ישר לתוך העיניים עם חיוך זדוני כשהן מרימות לחיים.
מתיישבים לשולחן, מזמינים אוכל. למרות שהשולחן מסודר כך שנשב אחד מול השנייה, אני בוחר לשבת על הספסל שליד ומורה לה לשבת לידי. יש לנו אחלה שיחה בינינו והנוחות מתפתחת לה לאט. אני שואל הרבה על המשפחה שלה ועל המצב ברוסיה - כן, שכחתי לציין, היא רוסייה - ומה הביא אותה לכאן. מסתבר שהיא קצת לא חוקית כאן ויש לה בעיות ויזה אז אני אומר לה שאם היא לא תהיה נחמדה אלי, אני מסגיר אותה לרשויות ההגירה, היא כולה צוחקת.
אני מתקרב ויש בינינו אחלה מגע. המזג אויר מעולה ויש רוח קלה שמשחקת לה עם השיער. אני שולח יד ומסדר לה את השיער במקום, ממשיך לדבר איתה כאילו שום דבר לא קרה. היא מרשה לי לגעת והכל זורם בסבבה. אני מעיר לה על הבושם שלה ומסניף לה את הצוואר, "איך הבושם שלי?" אני שואל והיא אומרת נעים - "איך את יכולה להריח שם? צריך להסניף". כולה מסניפה לי את הצוואר ואני מעודד אותה לעשות את זה שוב. היא מחמיאה. מדברים קצת על שפת גוף ומסתכלים על אחרים במסעדה, מנתחים אותם ביחד.
אחרי כמה דקות:
אני: שמת לב לשפת הגוף שלך?
היא <בלה, בלה>
אני: הרגליים שלך פונות החוצה, מה זה אומר? <עם חיוך גדול>
היא: אה, זה בגלל שקצת לא נוח כאן עם השולחן. <מחייכת ומחליפה כיוון, פונה אלי עכשיו>
יש שם כמה בחורות לידינו שמבקשות שאני אצלם אותן - אני קם לעשות להן את הטובה הזו ותוך כדי מריץ איתן צחוקים. המטרה שלי בינתיים שולפת את המצלמה שלה ומבקשת מהבחורות שעכשיו הן יצלמו אותנו - לא רע. הצטלמנו בפוזה ממש קרובה - ממש זוג יונים. ממשיכים בשיחה ואני מחליט ללכת על נשיקה.
אני: מ-1 עד 10, עד כמה טוב את מנשקת?
היא: זה תלוי עד כמה הבנזוג מוצא חן בעיני...
בלי שהיות נוספות, אוחז לה בעורף וניגש לנשיקה. ממשיכים להנות ולדבר, מתנשקים פה ושם. באיזשהו שלב חברה שלה מתקשרת אליה או שולחת לה הודעה ואני קצת מיובש. כשהיא מסיימת אני קצת מתעלם ממנה, מסתכל על אנשים במסעדה.
היא: אני צריכה לזוז, אני צריכה להיות בבית ב-11, המפתחות של האוטו של החברה שלי אצלי והיא צריכה אותם. <כולה בקצת בהילות>
אני: טוב, נבטל את הקפה ונזמין חשבון. לאן היא רוצה לצאת? <מצפה שהיא תזמין אותי לבוא, או מחפש אינדיקציה שאנחנו גם הולכים לשם>
היא: לא יודעת, אני חייבת ללכת, להיפגש עם חברות. <בשלב הזה אני מבין שאותי היא משאירה בחוץ>
היא: אתה לא יכול לבוא, זה מפגש של כל החברות.
מגיע החשבון ואני משאיר אותו רגע על השולחן. כאן קורה משהו שאני לא גאה בו ומתחיל לשנוא את עצמי שלא ראיתי את הנולד - אני מוציא את הארנק ומשלם - כסף זה לא העניין כי אני מקבל על זה החזר הוצאות, אבל מתחיל להסס שאולי היא סתם ניצלה אותי - היא רקדנית אירוטית מקצועית, היא יודעת איך לגרום לגברים לתת לה כסף...
אנחנו יוצאים החוצה ואני מלווה אותה לאותו המקום שאספתי אותה ממנו. כולי מרגיש מבואס על שיצאתי פראייר ולא ראיתי מה הלך שם. פה יצאתי אפילו עוד יותר אידיוט, הייתי נידי בצורה רעה מאוד וניסיתי לשכנע אותה שאני אצטרף אליהן. ניסיתי גם ללוות אותה עד הבית במקום עד איזה מקום מסוים - היא לא נתנה לי לעשות כלום.
אני: זה לא בסדר מה שאת עושה. לא נהנית? מאיפה שאני בא לא עושים דבר כזה, זה לא מנומס. <ממש ראו עלי שנפגעתי ממנה - לא טוב>
היא: מצטערת, כן נהנתי איתך ואני רוצה לראות אותך מחר לפני שאני עוזבת.
עוד ניסיתי לשכנע קצת, לגנוב עוד איזה נשיקה או שתיים, למשוך את המצב, אבל היא נראתה כאילו זה ממש חשוב לה להגיע כמה שיותר מוקדם הביתה - כביכול בשביל המפתחות של האוטו.
באמצע הלילה היא שלחה לי הודעה שהיא מצטערת על מה שקרה ושהיא באמת רוצה לראות אותי למחרת. תיאוריית הקונספירציה שחשבתי עליה התחילה להראות סדקים. היא יכלה להיפטר ממני וזהו מאחר והיא עוזבת למחרת אבל עדיין שלחה את ההודעה. החזרתי לה הודעה ושאלתי "איפה היא?" שעליה היא לא ענתה.
למחרת בבוקר אני מקבל עוד הודעה - רוצה להיפגש? אני יודע שיש לה רק עד 2 וחצי בצהריים, כי היא צריכה לנסוע לשדה התעופה.
אני: רק קמתי, רוצה לבוא לכאן?
חשבתי אולי היא תבוא למלון, ונראה מה יקרה אז. היא לא חזרה אלי. יצאתי לטייל בפארק ובמוזיאון ושלחתי לה הודעה שתצטרף. שוב אין תגובה. אמרתי לעצמי שתחפש, אני רוצה להנות מהעיר ולא לרדוף אחריה בטלפונים והודעות. היא התקשרה והיו בעיות קליטה קצת. להודעות היא בקושי הגיבה אם בכלל. יצאתי מהמוזיאון והרמתי אליה טלפון - השעה כבר הייתה אחת וחצי - עוד שעה.
בלילה למחרת שלחתי לה הודעה שנורא נהנתי איתה ושתשלח לי את התמונות שלנו יחד. ניסינו להחליף פרטי אימייל אבל משהו לא עבד טכנית. התקשרתי אליה שוב אתמול, מסתבר שהיא חולה, שכמעט ואין לה קול ושכואב לה לדבר. היא שלחה לי את התמונות אבל זה לא הגיע. "תתקשרי אלי כשתבריאי," אמרתי לה. זהו, כאן הסתיימה לה אינטראקציה.
מסתבר אגב, בשבוע הבא אני טס לניו-יורק, הבנתי את זה רק אחר כך ושתיאורטית אני יכול ללכת לבקר אותה. אני אשלח לה הודעה מאוחר יותר לשאול לשלומה. אני אחכה לשיחה שלה או אזום שיחה בעצמי ואנסה לתאם את זה. אין לי ציפיות בשמיים.
אחרי כל כך הרבה זמן של עבודה אינטנסיבית הרגשתי צורך אדיר לצאת, לבלות ולהנות מלהכיר אנשים חדשים (ובמיוחד נשים). יצא לי להכיר חמש נשים שונות בסופ"ש עם תוצאות שונות. מהאינטראקציה עם כולן יצאתי עם תובנות חדשות או חיזוק לתובנות קיימות. על מנת לא לסבך אתכם יותר מדי במהלך הקריאה אני אכתוב על כל בחורה בנפרד, למרות שלמעשה הייתי בקשר עם כולן בו זמנית.
המטרה של כל האינטראקציות האלו הייתה לבלות, להנות, להתאמן, ללמוד ולפתות. הדיווח הנוכחי, מדבר על ההיכרות שלי עם אחת מחמשת הבחורות של אותו סוף השבוע.
לא פחות ולא יותר - זוהי אינטרקציה עם רקדנית גוגו מניו-יורק, דהיינו רקדנית אירוטית מי שלא מבין ולא יודע. פה ניסיתי את הפתיח הישיר בלי יותר מדי חוכמות על פי ההשראה שקיבלתי מ-friend. סיימתי את המפגש הראשון עם הגברת הקודמת והלכתי חזרה למלון. בדרך אני רואה מהצד השני של הרחוב שתי בחורות מעניינות והחלטתי שאני מתקרב לבדוק אותן. אני עובר את הכביש והולך אחריהן איזה בלוק, מתקרב לאט לאט. הראשונה נכנסה לאיזה חנות והשנייה, המטרה המועדפת, נכנסת לחנות אחרת לבדה. החלטתי ללכת על פתיח ישיר ומיידי. החנות הייתה של בגדי נשים נטו, כך שלא יכולתי לשחק אותה בא להסתכל על סחורה. אזרתי אומץ במשך כמה שניות בחוץ ונכנסתי למוד המתאים.
אני: היי, אפשר דקה? אני חייב להגיד לך משהו וזה ייקח רק רגע, אני חייב לזוז.
היא: כן? <בשלב הזה היא מסתובבת אלי ואני רואה שמדובר כאן בכוסית על משובחת>
אני: תשמעי, ראיתי אותך מהצד השני של השדרה ואמרתי לעצמי WOW, אני חייב לבוא להגיד לך שלום, להציג את עצמי ובכלל להכיר אותך יותר טוב. <לקחתי את הפתיח הישיר ושילבתי את זה עם המחמאה הזו>
היא: באמת? <כולה מחויכת ושמחה>
אינטראקציה של שתי דקות על למה היא כאן ושאר ירקות, מסתבר גם שהיא עוזבת למחרת.
היא: מה אתה עושה?
אני: סוחר עבדים עיראקים ומנסה להשתלט על העולם <שואב השראה מ-MandM - עוד בוגר קורס מצליח>
היא: <כולה צוחקת>
אני: מה את עושה?
היא: אני רקדנית גוגו. <כמעט בלעתי את הלשון אבל שיחקתי אותה רגוע, לא רציתי להראות התלהבות יתרה, "זה לא ביג דיל" אמרתי לעצמי>
אני: אני חייב לזוז עכשיו, אנשים מחכים לי, יש מצב אנחנו יכולים להכיר קצת? לשמור על קשר?
היא: כן, אתה יכול לקחת את הטלפון שלי...
אני: סבבה. <ונותן לה לרשום>
אני מחייג אליה בו במקום.
היא: אוקיי, יש לי את הטלפון שלך.
אני: תעני, אני רואה שיש לך טלפון.
היא: <עונה וכולה מבסוטה ונהנת מהרגע>
אני (מדבר דרך הטלפון ומסתכל לה בעיניים, מחייך): תשמעי, באמת ראיתי אותך משם ואמרתי לעצמי WOW, שאני חייב להכיר אותך.
<היא כולה מסמיקה>
נפרדנו לשלום וקבענו שאני אתקשר לתאם איתה פגישה. הייתי בעננים, הישיר הצליח בצורה מדהימה וזו רק הפעם הראשונה שאני מנסה אותו ברצינות. משום מה אמרתי לעצמי שלא משנה מה יקרה עכשיו, אם אצליח איתה או אם לא, אם אני אפגוש אותה הלילה או לא (היא עוזבת למחרת), למדתי משהו חדש על ישיר, ניסיתי והצלחתי.
הלכתי למלון לנוח ועוד לפני שהספקתי להירדם ולנמנם איזה שעה, היא מתקשרת ומציעה להיפגש לארוחת ערב. זה לא סתם סימן התעניינות, זו כבר ממש קריאה ברורה ורצון מובהק. אמרתי לה שאני יכול לפגוש אותה תוך חצי שעה במקום מסוים, והיא לא הרפתה והתקשרה עוד פעמיים לזרז אותי. התארגנתי זריז ויצאתי למקום (יש לציין שלא הראתי לה התרגשות מיוחדת מצידי או התלהבות יתרה, סבבה, בואי ניפגש, בטח, בכיף).
אני מגיע לשם ורואה אותה כולה מקולחת ומטופחת עם החברה שלה (חשבתי לרגע שהיא נשארה בסבב קניות שלה בבגדים הרגילים, אבל מסתבר שלא, היא התארגנה לכבודי), מנסה להבין איזה תפקיד משחקת כאן החברה שלה. המטרה הכירה בינינו והחברה שלה הלכה לדרכה, אני כולי שמח, וזזנו לארוחת ערב במסעדת סושי שאני מכיר.
עוד לא היינו 5 דקות ביחד וכבר הלכנו שלובי ידיים למסעדה, לא רע, היא בהחלט מעוניינת - עוד חיזוק. עוד קצת מגע כשאני מוביל אותה למסעדה, נהנים מהשיחה ומהעיר בשעות הלילה. המסעדה מלאה ואנחנו צריכים לחכות על הבר 20 דקות. אני מזמין שתי כוסות יין ומגיש לה אחת, היא אומרת שהיא לא שותה יין. מגיש לה בכל זאת, משחק אותה גבר - יש יין, תשתי, והיא משתפת פעולה.
מריץ את הרוטינה של ה"לחיים" -
אני: חזרתי לא מזמן מדרום אמריקה, סיפרתי לך. את יודעת מה עושים שם כשעושים לחיים?
היא: מה?
אני: מביטים האחד לשנייה בעיניים. יודעת למה?
היא: לא, למה?
אני: כי המקומיים מאמינים שאם לא מסתכלים בעיניים, זה מביא סקס רע ל-7 שנים... <ומגיש את הכוס לחיים>
מה שיפה ברוטינה הזו, שהיא עונה על כמה דברים. אני מראה לה מה הכוונות שלי ובודק את הכוונות שלה. הן תמיד, אבל תמיד, מסתכלות לי ישר לתוך העיניים עם חיוך זדוני כשהן מרימות לחיים.
מתיישבים לשולחן, מזמינים אוכל. למרות שהשולחן מסודר כך שנשב אחד מול השנייה, אני בוחר לשבת על הספסל שליד ומורה לה לשבת לידי. יש לנו אחלה שיחה בינינו והנוחות מתפתחת לה לאט. אני שואל הרבה על המשפחה שלה ועל המצב ברוסיה - כן, שכחתי לציין, היא רוסייה - ומה הביא אותה לכאן. מסתבר שהיא קצת לא חוקית כאן ויש לה בעיות ויזה אז אני אומר לה שאם היא לא תהיה נחמדה אלי, אני מסגיר אותה לרשויות ההגירה, היא כולה צוחקת.
אני מתקרב ויש בינינו אחלה מגע. המזג אויר מעולה ויש רוח קלה שמשחקת לה עם השיער. אני שולח יד ומסדר לה את השיער במקום, ממשיך לדבר איתה כאילו שום דבר לא קרה. היא מרשה לי לגעת והכל זורם בסבבה. אני מעיר לה על הבושם שלה ומסניף לה את הצוואר, "איך הבושם שלי?" אני שואל והיא אומרת נעים - "איך את יכולה להריח שם? צריך להסניף". כולה מסניפה לי את הצוואר ואני מעודד אותה לעשות את זה שוב. היא מחמיאה. מדברים קצת על שפת גוף ומסתכלים על אחרים במסעדה, מנתחים אותם ביחד.
אחרי כמה דקות:
אני: שמת לב לשפת הגוף שלך?
היא <בלה, בלה>
אני: הרגליים שלך פונות החוצה, מה זה אומר? <עם חיוך גדול>
היא: אה, זה בגלל שקצת לא נוח כאן עם השולחן. <מחייכת ומחליפה כיוון, פונה אלי עכשיו>
יש שם כמה בחורות לידינו שמבקשות שאני אצלם אותן - אני קם לעשות להן את הטובה הזו ותוך כדי מריץ איתן צחוקים. המטרה שלי בינתיים שולפת את המצלמה שלה ומבקשת מהבחורות שעכשיו הן יצלמו אותנו - לא רע. הצטלמנו בפוזה ממש קרובה - ממש זוג יונים. ממשיכים בשיחה ואני מחליט ללכת על נשיקה.
אני: מ-1 עד 10, עד כמה טוב את מנשקת?
היא: זה תלוי עד כמה הבנזוג מוצא חן בעיני...
בלי שהיות נוספות, אוחז לה בעורף וניגש לנשיקה. ממשיכים להנות ולדבר, מתנשקים פה ושם. באיזשהו שלב חברה שלה מתקשרת אליה או שולחת לה הודעה ואני קצת מיובש. כשהיא מסיימת אני קצת מתעלם ממנה, מסתכל על אנשים במסעדה.
היא: אני צריכה לזוז, אני צריכה להיות בבית ב-11, המפתחות של האוטו של החברה שלי אצלי והיא צריכה אותם. <כולה בקצת בהילות>
אני: טוב, נבטל את הקפה ונזמין חשבון. לאן היא רוצה לצאת? <מצפה שהיא תזמין אותי לבוא, או מחפש אינדיקציה שאנחנו גם הולכים לשם>
היא: לא יודעת, אני חייבת ללכת, להיפגש עם חברות. <בשלב הזה אני מבין שאותי היא משאירה בחוץ>
היא: אתה לא יכול לבוא, זה מפגש של כל החברות.
מגיע החשבון ואני משאיר אותו רגע על השולחן. כאן קורה משהו שאני לא גאה בו ומתחיל לשנוא את עצמי שלא ראיתי את הנולד - אני מוציא את הארנק ומשלם - כסף זה לא העניין כי אני מקבל על זה החזר הוצאות, אבל מתחיל להסס שאולי היא סתם ניצלה אותי - היא רקדנית אירוטית מקצועית, היא יודעת איך לגרום לגברים לתת לה כסף...
אנחנו יוצאים החוצה ואני מלווה אותה לאותו המקום שאספתי אותה ממנו. כולי מרגיש מבואס על שיצאתי פראייר ולא ראיתי מה הלך שם. פה יצאתי אפילו עוד יותר אידיוט, הייתי נידי בצורה רעה מאוד וניסיתי לשכנע אותה שאני אצטרף אליהן. ניסיתי גם ללוות אותה עד הבית במקום עד איזה מקום מסוים - היא לא נתנה לי לעשות כלום.
אני: זה לא בסדר מה שאת עושה. לא נהנית? מאיפה שאני בא לא עושים דבר כזה, זה לא מנומס. <ממש ראו עלי שנפגעתי ממנה - לא טוב>
היא: מצטערת, כן נהנתי איתך ואני רוצה לראות אותך מחר לפני שאני עוזבת.
עוד ניסיתי לשכנע קצת, לגנוב עוד איזה נשיקה או שתיים, למשוך את המצב, אבל היא נראתה כאילו זה ממש חשוב לה להגיע כמה שיותר מוקדם הביתה - כביכול בשביל המפתחות של האוטו.
באמצע הלילה היא שלחה לי הודעה שהיא מצטערת על מה שקרה ושהיא באמת רוצה לראות אותי למחרת. תיאוריית הקונספירציה שחשבתי עליה התחילה להראות סדקים. היא יכלה להיפטר ממני וזהו מאחר והיא עוזבת למחרת אבל עדיין שלחה את ההודעה. החזרתי לה הודעה ושאלתי "איפה היא?" שעליה היא לא ענתה.
למחרת בבוקר אני מקבל עוד הודעה - רוצה להיפגש? אני יודע שיש לה רק עד 2 וחצי בצהריים, כי היא צריכה לנסוע לשדה התעופה.
אני: רק קמתי, רוצה לבוא לכאן?
חשבתי אולי היא תבוא למלון, ונראה מה יקרה אז. היא לא חזרה אלי. יצאתי לטייל בפארק ובמוזיאון ושלחתי לה הודעה שתצטרף. שוב אין תגובה. אמרתי לעצמי שתחפש, אני רוצה להנות מהעיר ולא לרדוף אחריה בטלפונים והודעות. היא התקשרה והיו בעיות קליטה קצת. להודעות היא בקושי הגיבה אם בכלל. יצאתי מהמוזיאון והרמתי אליה טלפון - השעה כבר הייתה אחת וחצי - עוד שעה.
בלילה למחרת שלחתי לה הודעה שנורא נהנתי איתה ושתשלח לי את התמונות שלנו יחד. ניסינו להחליף פרטי אימייל אבל משהו לא עבד טכנית. התקשרתי אליה שוב אתמול, מסתבר שהיא חולה, שכמעט ואין לה קול ושכואב לה לדבר. היא שלחה לי את התמונות אבל זה לא הגיע. "תתקשרי אלי כשתבריאי," אמרתי לה. זהו, כאן הסתיימה לה אינטראקציה.
מסתבר אגב, בשבוע הבא אני טס לניו-יורק, הבנתי את זה רק אחר כך ושתיאורטית אני יכול ללכת לבקר אותה. אני אשלח לה הודעה מאוחר יותר לשאול לשלומה. אני אחכה לשיחה שלה או אזום שיחה בעצמי ואנסה לתאם את זה. אין לי ציפיות בשמיים.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה